לבחורה אחת היה בלגן בראש. היה רעש בחוץ ורעש בפנים וחוסר הגיון וחוסר ידיעה, יותר מדי דברים שנשכחו שם מזמן ודברים חדשים שאוחסנו בבלי דעת, באי-סדר, ולפעמים גם בחוסר רצון, מילים, דימויים, פרצופים, שברי זכרונות, משפטים שמישהו אמר או כתב, נחלים אנגליים, מתכונים לעוגות, רשימות, של המון משימות, שלא הצליחה להשלים, רעיונות נהדרים, שלא ידעה איך להתחיל, שורות משירים, גרביים עם חורים, ססמאות, מספרים, קווים לא גמורים… לפעמים היא קמה בבוקר והראש היה כל כך ריק שהיא חשבה שכבר לא נשאר בו כלום, ולפעמים לא.
מחשבה שחוזרת (עכשיו יותר מתמיד) – אני חיה בעתיד. גם העתיד שחיכיתי לו, גם העתיד שחששתי ממנו… כבר כאן.
[Gabriele Münter]
פעם אהבתי בעיקר אמנים שעובדים בשחור לבן, משרבטי קו אקספרסיביים. בשנים האחרונות אני מגלה מחדש אמנים שהכרתי וגם כאלה שלא, שעובדים בצבע, כמו: Henry Matisse | Édouard Vuillard | Paul Sérusier | André Derain | Albert Marquet | Cuno Amiet | Gabriele Münter | Ernst Ludwig Kirchner | Milton Avery | Edward Hopper | Richard Diebenkorn | David Park
הבוקר הלכנו לעמק הצבאים, וחזרנו. הכי יפה שם עכשיו, כשיבש וצהוב וקוצים.
(כל הבוקר מזמזמת: לא יכולתי לעשות עם זה כלום אתה שומע לא יכולתי לעשות כלום).
עושה לעצמי דווקא.
איריס. שבע שנים.
[Henri Matisse, Tea in the garden, 1919]
ציור של מאטיס שאני מאוד אוהבת (טמונה בו איזו הבטחה).
[Milton Avery, The Picnic, Vermont, 1940]
פשטות משמחת. פיקניק, ילדות, משפחה (כמו 'ארוחת בוקר על הדשא', אבל לא).
mibo690890698.wordpress.com 