reading1.jpg

כשקראתי אתמול בעיתון על תרגום מחודש לרומנים של וירג'יניה וולף (אורלנדו, הגלים, אל המגדלור, מרת דאלווי) נזכרתי בגעגוע במפגש הראשון שלי איתם: בה"ד 11, צריפין, קורס לרכזות כח-אדם, אביב 1985. הקורס היה אינפורמטיבי ויבשושי, הנוף היה חדגוני ומשמים (צריפים ואקליפטוסים), אבל אני שרדתי בזכות ספריה קטנה ומקסימה שהסתתרה בלב הבסיס הצבאי. במהלך הקורס, שנמשך חודש או חודשיים, קראתי כמעט את כל הספרים של וירג'יניה וולף והצלחתי להביס את שיגרת החאקי. כך, באופן שנראה בעיני חתרני, המשכתי להתקיים ביקום מקביל: אנגלי, ירוק-עד, עשיר בפרטים, בתוך שפה מפורקת ויפהפייה.


(ספרים נוספים שכרוכים בזכרוני עם המקום הפיזי בו קראתי אותם לראשונה: את 'החטא ועונשו' קראתי בחופשת הקיץ על סיפון אניה ליוון – מרחבי הים והאופק שלא נגמר מתחברים אצלי לנצח לשיחות המיוסרות של רסקולניקוב עם פורפירי פטרוביץ', את 'פרשת מאוריציוס' של יעקב וסרמן קראתי בהפסקות צהריים צבאיות ברחבת מוזיאון תל אביב, שעונה על פסל האשה של הנרי מור שהטילה עלי צל גדול, את 'קתרינה' של אהרן אפלפלד בלעתי בכיכר פרנק סינטרה באוניברסיטה העברית בשעתיים של ישיבה מרוכזת מאחורי עמוד, ואילו 'כמעיין המתגבר' של איין ראנד נקרא במיטה עם חום של 39 מעלות, מה שהגביר את הלהט בדמותו של רוארק).

<span dir=rtl>תגובה אחת ל“”</span>

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s