"אפשר שלא היו בילדותנו ימים שחיינו אותם כה במלואם, אף כי דימינו כי עברו עלינו בלי לחיותם, כימים שבילינו עם ספר אהוב. כל שמן הסתם מילא אותם עבור הזולת, ושדחינו מעלינו כמכשול גשמי להנאה נשגבת: משחק עם חבר שבא לקרוא לנו בקטע המרתק ביותר, דבורה או קרן שמש מטרידים שכפו עלינו לשאת עינינו מן הדף או לשנות מקום, ארוחת ארבע שדאגו להביא לנו ואשר הנחנו בצד על הספסל, בלי לגעת בה, שעה שמעל לראשינו, בשמי התכלת, הייתה השמש על כורחה מתמעטת והולכת; ארוחת הערב שלכבודה נאלצנו לחזור, ובמהלכה לא ביקשנו בלבנו אלא לעלות, מיד אחר כך, לסיים את הפרק שנקטע, כל אלה שהקריאה מנעה אותנו מן הסתם מלראות בם אלא מטרד, חרתו בנו דווקא זיכרון כה מתוק (ויקר ערך בעינינו כיום פי כמה ממה שקראנו אז באהבה כה רבה), עד כי אם עדיין קורה שאנו מעלעלים באותם ספרים מפעם, שוב אין זה אלא כבלוחות השנה היחידים השמורים עמנו מן הימים שחלפו, ובתקווה לראות על דפיהם את השתקפותם של הבתים ושל האגמים שאינם עוד."

(מרסל פרוסט, על הקריאה, מצרפתית: ארזה טיר אפלרויט)

<span dir=rtl>תגובה אחת ל“”</span>

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s