massait.jpg

אני משאית

זה קרה בוקר אחד, כשקראתי מאמר של ארנה קזין על התרגום החדש ל'אורלנדו' של וירג'יניה וולף. קזין סקרה את הכתיבה המסאית של וולף, את תולדות המסה כז'אנר, והצרה על מיעוטן של מסות דוברות עברית. לפתע, גיליתי את המילה 'מסה' מחדש. קזין ניערה את האבק שדבק בה, בעיניי, מאז לימוד המסות של אחד העם וביאליק בתיכון והטעינה אותה בסקס-אפיליות חדשה: "המסות האישיות אינן מאמרים אקדמיים ואינן רשימות עיתונאיות. הן מזמינות לקרוא אותן ולהתענג עליהן. זו סוגה ספרותית – עיונית – פואטית – הגותית, אם צריך לכנות אותה בשמות". (ארנה קזין, מוסף 'ספרים', 'הארץ', 15.10.2007)

פתאום הבנתי שמאז ומתמיד אני אוהבת מסות. הספרים שאני קוראת להם 'אוטוביוגרפיות של הנפש' הם בעצם ספרי מסות, ופירורי הכתיבה שלי הם פירורי מסות. כל מה שאני מחפשת בקריאה וכל מה שאני מחפשת בכתיבה, נמצא במסה – ההתבוננות המהורהרת בעולם, הכתיבה המתומצתת, המקפידה על דיוק, הדיבור המעמיק על השולי, על כל מה שלא חשוב, לכאורה. הבלוג, לדידי, הוא הבית הטבעי לכתיבת מסה במאה העשרים ואחת, וגם אם לא אכתוב בימי חלדי מסה ראויה אחת – ברוחי, מסאית הנני.


"המסה (בניגוד לרומן), אינה סובלת עודפות; המסה חייבת להיות טהורה כמו מים, או טהורה כמו יין, נקייה משעמום, מרצינות יתר, משיירים של חומרים". (וירג'יניה וולף)

<span dir=rtl>2תגובות ל‘’</span>

  1. גם אצלי, כמוך, זו תגלית של השנים האחרונות. בעיקר אריאל הירשפלד. אבל גם וונגוט, דיראס, רונית מטלון עם ’קרוא וכתוב’ הנהדר שלה, רולן בארת עם הספר על הצילום. השנה החליטו במדור ספרות ותרבות של עיתון הארץ לשנות את מתכונת תחרות הסיפור הקצר, והכריזו על תחרות מסות. יהיה מסקרן לחזות בתוצאה. מסכימה שהבלוג הוא מדיום טבעי לכתיבת מסאות, בשל אשליית האינטימיות ומגננת האלמוניות.
    צחקתי לאיור המשאית. ההקשר מדליק.

    אהבתי

  2. את שוב משמחת אותי בתגובה שלך, אפילו בלי עוגה. אם לעשות רשימה חלקית של אהבות כאלה שמצטופפות אצלי על המדף: אז כמובן – אריאל הירשפלד (את ’רישומים של התגלות’ אני מחלקת לכל מי שאני אוהבת), יורם ברונובסקי שהקדים אותו בכתיבה נפלאה ב’הארץ’, רונית מטלון, שאני מאוד אוהבת, דן צלקה עם ’ספר האלף בית’, שמעון זנדבנק עם ’אבות ואחים’, קורט טוכולסקי ’על קצה המזלג’, גרטרוד שטיין ’פריז צרפת’, ועוד רבים וטובים. אני מכניסה לקטגוריה הזו גם את הספרים של ז’ורז’ פרק כמו ’איש ישן’ ו’מבחר מרחבים’ וגם את קאפקא, שהכתיבה היומנית שלו היא בדיוק זה.
    גם אני מחכה לראות את הטקסטים שישלחו לתחרות ב’הארץ’, הרעיון לעבור מהסיפורים הקצרים שדי מיצו את עצמם, לכתיבת מסות, נראה לי מצויין, גם כאמצעי באמת לפתח את הז’אנר הזה בארץ. וכמו כן, אני מחכה בסבלנות לתרגום של קובץ המסות של וירג’יניה וולף, ’מות העש ומסות אחרות’ שקזין מזכירה במאמר שלה, ואמור לצאת בתרגום של כרמית גיא. מצטערת שכתבתי כל כך הרבה, אבל את התחלת.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s