charing_cross.jpg

[החנות ברחוב צ'רינג קרוס 84 בלונדון]

בשביל מה חיים אם לא בשביל לקנות ספר מענג, בחנות ספרים נפלאה, בבוקר בהיר ואביבי של חודש מארס. שוב נסיעה לתל אביב לרגל ביקור אצל רואה החשבון, שמתחילה בספר אחד בנסיעה הלוך, ומסתיימת בספר שני בנסיעה חזרה.


החנות היא: 'סיפור פשוט', שגיליתי לא מזמן ברחוב שבזי בנווה צדק. מאז שגיליתי אותה, הספיקה לעבור לצד השני של הרחוב, להתרחב ולהפוך למקום שעושה חשק לגור בו. צריך לתלות בכניסה שלט: 'זהירות, סכנה!', כי אנשים לא יודעים למה הם נכנסים ועם איזה משקל עודף הם עלולים לצאת. גם זו חנות עצמאית שמבוססת על טעם אישי משובח, לטעמי, ויש בה הרבה ספרים שנעלמו מהמדפים לפני שנים. השיטוט בה דומה למפגש עם חברים שלא מתראים איתם המון זמן ומתחשק לאמץ בחום אל החזה. בפינה עומדת כורסה לא צעירה, עליה אפשר לצנוח עם כל הכבודה שאוספים בדרך, להתחיל לדפדף ולעשות סלקציות אכזריות. מעל הכורסה תלוי אהיל שמורכב מצעצועים של ילדים, צבעוני ופרוע, ומאחוריה כוננית ספרים עשויה מדפים ישנים שהתפרקו מכל מיני כונניות קשישות.


הספר הוא: 'דרך צ'רינג קרוס 84', מאת הלן האנף, שתורגם לסרט שראיתי בשנות השמונים ואהבתי מאוד, עם אן בנקרופט ואנתוני הופקינס. לכן, כשקראתי במאמר של ארנה קזין, שהוא אחד הספרים המומלצים ב'סיפור פשוט' (למרות שיצא לאור ב-1970 ולא ידעתי בכלל על קיומו בעברית), תיכף ומיד שמתי פעמי לחנות כדי להניח עליו את ידי.


helen_hanff.jpg 

[הלן האנף]

כל הנסיעה חזרה לירושלים עברה עלי בין חיוכים רחבים למשיכות נרגשות באף, כי כל מה שנדרש כדי לכתוב ספר הגון הוא אנושיות פשוטה, כמו זו שיש להלן האנף. הספר הוא סיפור במכתבים: מחזאית אמריקאית אוהבת ספרים אך דלת אמצעים, מנהלת קשר מכתבים ארוך עם פרנק דואל, העובד בחנות לספרים עתיקים בלונדון ודואג לספק לה ספרים אנגליים משומשים בכריכות עור נפלאות ודפים דקיקים, שהם לא רומנים, אלא (כמו שאני אוהבת) סיפורי חיים: "איני מוצאת כל עניין בדברים שלא קרו לאנשים, שלא חיו מעולם" (עמ' 49). היא – רווקה, אמריקאית, יהודיה, קולנית גם בכתב, עם הומור נהדר ודעות נחרצות, הוא – אנגלי, נשוי, מאופק ומנומס עד מאוד.


כשחשבתי על הסרט הזה שבעברית קראו לו: 'אהבה במלים', נזכרתי בעוד שני סרטים בריטיים משנות השמונים שאני מאוד אוהבת ויכולה לראות שוב ושוב. גם בהם ספרים ממלאים תפקיד נכבד בסיפור אהבה עדין ומרומז, הנרקם בין אשה עצמאית ודומיננטית לגבר שקט ומופנם: 'לחנך את ריטה' ו'יומנו של צב'.

<span dir=rtl>3תגובות ל‘’</span>

  1. משהו בבלוג שלך מלא שמחת חיים (חבל שאין לי מונח קצת יותר מוצלח) במובן שקצת קשה לי להסביר. בכל פעם שרע לי אני קוראת אותו ומשתאה מהחמידות והחן של החיים שרק מבט כמו שלך מסוגל לגלות. כל כך תודה.

    אהבתי

  2. איזה כיף המשפט שלה, אני אצטט אותו לעצמי מדי פעם:
    "איני מוצאת כל עניין בדברים שלא קרו לאנשים, שלא חיו מעולם"
     
    אני מקווה שהיא לא היחידה.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s