קולאז'. באיור, כמו בכתיבה ובחיים – אני מלקטת, מטליאה, מדביקה. בלי תוכנית, בלי חזון. אני זוכרת שקראתי את 'ברלין אלכסנדרפלאץ', לפני שנים, וחשבתי: ככה. ככה בדיוק. לפרק משהו אחד ולהרכיב משהו אחר. לאסוף מפה ומשם ולחבר ביחד. להודות בכישלון. אין קו רהוט, אין משפט שלם. הכל מגובב, אקראי. מתנערת מאחריות, לא מתחייבת לכלום. בסתר חולמת על סדר.
זה סמלי שדווקא כאן אין איור/תמונה?
איכשהו לא לגמרי התחברתי לספר המוזכר. אולי כי באתי עם הרבה ציפיות. אבל אינספק שיש בו כמה רגעים בלתי נשכחים, ויד מה ללמוד/לגנוב ממנו.
אהבתיאהבתי