"כשאבא שלי היה קורא לי, הייתי נצמד אליו עד שהפכתי לחלק מחזהו או מזרועו… ילדים שמחבקים אותם או שיושבים בחיק הוריהם, יזהו תמיד קריאה עם תחושת הגוף ועם הריח של ההורים. זה מה שיהפוך אותם לקוראי ספרים. הבושם וקשר החושים ההוא – הוא לכל החיים. הרי אנחנו בסך הכל בעלי חיים. ואתה רואה שגורי כלבים זקוקים לליקוק כדי לשרוד. אז הקריאה הופכת לליקוק. כשאתה לא רק שומע סיפור טוב, אלא גם נלחץ אל האדם החשוב לך ביותר בעולם, נקשר בינך לבין הספר קשר בל יינתק. אם יש איזו עצה שאני יכול לתת להורה, אומר רק זאת: אם אתה מחפש דרך להתקרב אל ילדך, אין דרך טובה יותר מאשר לחבק אותו ולקרוא באוזניו מתוך ספר."

(מוריס סנדק, מצוטט על ידי יהודה אטלס בספרו 'ילדים גדולים', הוצאת ידיעות אחרונות)