read.jpg

"בסוגריים אוסיף, שאני שייך לדור שהיה מורגל לקרוא טקסטים שלא כל מלה בהם היתה מובנת. בתחילת שנות השישים קראנו ספרים בעברית ארכאית ונמלצת, קראנו תרגומים שנעשו בשנות העשרים והשלושים, ושלחלוטין לא דיברו בשפת היומיום שלנו; האי-מובנות שנכפתה עלינו היתה בוודאי גם מחסום בפני זרימת הקריאה, אבל בדיעבד נדמה לי שחלק מחוויית הקריאה שלי באותה תקופה נבע דווקא מאותה אי-מובנות: מהמסתורין ומהאקזוטיקה של מילים בעלות צלצול מוזר, מהעונג של להבין דבר מתוך דבר. אני מציין זאת, כי היום רוב ספרי הילדים (ויותר מכך – עיתוני הילדים) נכתבים ממש בגובה העיניים והאוזניים של הקוראים, אם לא למטה מזה, ולרוב תינתן עדיפות למלה הפשוטה יותר, לפעמים הפשטנית, ורצוי – למילת הסלנג. יש לכך כמובן יתרונות רבים בכל מה שנוגע לקירוב הקריאה אל קהל רחב יותר אל הקריאה והספר, אבל אני בכל זאת מתגעגע אל חווית הקריאה של ילדותי, שבה הילד, תוך כדי קריאה, היה גם משלים פערים לשוניים, ורוכש בלי לחוש בכך אוצר מילים גדול ועשיר, ולומד להתייחס גם אל השפה עצמה כאל מהות שיש לה תפקיד משלה."

(דויד גרוסמן, מתוך: מאין נחלתי את שירי, בעריכת רות קרטון-בלום)

<span dir=rtl>תגובה אחת ל“”</span>

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s