"… זה היה בערב. על מרפסת דירתו של מחבר ספרי הילדים מרטין שמך. אליזבת, אשתו, הגישה לשולחן מי סודה ואבטיח קר. כל המרפסות המו שכנים. לא היו מרפסת או חלון שלא ניבטו בהם ילדים וילדות. הם היו עייפים מן הים ומן המשחקים ונדף מהם ריח ביצים מטוגנות. הם חיכו לדינה העקשנית והיו מסתכלים במרטין שמך. כל הילדים הכירוהו; וגם האמהות. הרבה פעמים אירע לו למרטין שמך לפגוש באם וילדתה בחצר ואז היתה האם אומרת: "בוקר טוב, מר שמך, צפרירה הגיעה לעמוד 31 של 'דינה העקשנית'."
"האמנם?" היה אומר מרטין שמך.
"צפרירה אוהבת לקרוא את הספרים שלך, כל היום היא רוצה לקרוא אותם. נכון צפרירה?"
"נכון" היתה צפרירה משיבה במתק.
אבל מרטין שמך ראה זבובים ירוקים בעיניה ולטאה אדומה בין שיניה. כל כך תיעב ילדים.
"צפרירה רוצה לקנות אותך, מר שמך," היתה האם אומרת. "כשתהיה גדולה, כך אמרה, ויהיה לה כסף, תקנה לה מרטין שמך שיספר לה סיפורים בזמן האוכל. נכון, צפרירה?"
"נכון." היתה משיבה צפרירה בחמדה וצוחקת. עד כדי כך אהבו הילדים את מרטין שמך."

(חנוך לוין, מתוך: דינה העקשנית, ספר חנוך לוין הצעיר, מטעם 19. עורך: יצחק לאור)

<span dir=rtl>תגובה אחת ל“”</span>

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s