[איור: סול סטיינברג]
אני אוהבת להקשיב לדוברים רהוטים, בעת שהם מלהטטים – בין מילות עגלגלות למשפטים מפתים, בין מובאות נאות למטפורות צחורות, בין טיעונים איתנים לאיזמים הולמים. מפי יוצאות המילות חלולות והמשפטים שמוטים, המטפורות אפורות והאיזמים עקומים.
-
הרשמה
רשום
כבר יש לך חשבון ב-WordPress.com? זה הזמן להתחבר.
mibo690890698.wordpress.com 
אי אפשר להעמיק באמת את הדיבור הרהוט בלי להתנגש בעילגות מן הצד השני.
רהיטות היא שאלה גדולה. לפעמים נדמה שהיא באה באופן טבעי לגמרי. אבל אני מאמינה שהמחשבות מגיעות בפירורים, ומוצאת את עצמי המון פעמים חסרת כל יכולת ניסוח, נאבקת על צירפי מילים.
וכמובן מיותר להגיד בכמה רהיטות ובהירות ניסחת את חוסר היכולת שלך להתנסח.
אהבתיאהבתי
אני לא מסוגלת לנסח בזמן אמת תגובה מספקת למשהו שאני רואה או חווה. לא מצליחה לחשוב ולדבר בה בעת, אלה שתי פעולות נפרדות. אני צריכה זמן לחשוב, להרהר, לישון על זה, לנסח בעל פה, לנסח בכתב, ורק אז אולי אצליח לדקלם יפה מן הכתוב.
אהבתיאהבתי
כמוני כמוך 🙂
וכמה יפה האיור
אהבתיאהבתי