[איור: יוזף צ'אפק]

 

"האדם הגנן בוודאי לא נוצר בהתפתחות טבעית, והוא יציר תרבות. שאם לא כן, היה נראה אחרת: היו לו רגלי חיפושית, כדי שלא יצטרך להתאמץ בשפיפה, וכנפיים, ראשית למען היופי ושנית כדי שיוכל לרחף מעל ערוגותיו. מי שלא התנסה בגננות, אין לו מושג עד כמה יכולות הרגליים להפריע לאדם אם אין לו על מה להעמיד אותן. מה גם שהן ארוכות מכדי לקפל אותן תחתיו כדי לחפור באדמה, והן קצרות מכדי להגיע לקצה האחר של הערוגה בלי לדרוך אותה שעה על בן חרצית או על יוניה. היה מוטב לו להיות תלוי על רצועה ולהתנדנד מעל הצמחייה שלו או להיות בעל ארבע ידיים שעליהן ראש עם כובע ולא יותר או בעל איברים להארכה, כמו חצובה של צלם. אך כיוון שהגנן מעוצב מבחינה חיצונית בצורה בלתי מושלמת, בדיוק כמו שאר בני האדם, לא נותר לו אלא להוכיח כי מסוגל להתאזן על קצה רגל אחת, לרחף כמו רקדנית בלט רוסייה, לפשק רגליים לרוחב ארבעה מטרים, לדרוך בקלות כמו פרפר או חגב, להצטמק על שטח זעיר של אדמה, לשמור על שיווי משקל בניגוד לכל חוקי הגופים הנטויים – כל זה כדי להגיע לכל מקום ולעקוף כל דבר ונוסף על כך להקפיד על מידת מה של מראה מכובד, שמא יצחקו לו הבריות. כמובן, במבט מרחוק על הגנן איכם רואים אלא את ישבנו, כל השאר פשוט מתחתיו."

(שנת הגנן, קארל צ'אפק, איורים: יוזף צ'אפק, מצ'כית: רות בונדי, הוצאת בבל)