[החייל האמיץ שוויק, איור: יוזף לאדה]
בזמן שקוראת בספר 'שנת הגנן', אני מתבוננת באיורים הנפלאים של צ'אפק, ומהרהרת בכל אותם מאיירים של המאה העשרים, אבירי הקו הרזה, השחור, הוירטואוזי, המצחיק והחכם, אוהב האדם, דוגמת: יוזף לאדה, סול סטיינברג, וולטר טרייר, ז'אן-ז'אק סמפה, נחום גוטמן, שמעון צבר, פרידל שטרן, שמואל כץ (רשימה חלקית מאוד), האם יהיו להם ממשיכים גם במאה העשרים ואחת?
mibo690890698.wordpress.com 
אני חושבת שהמאיירים הללו הם אנשים עם התבוננות. אולי הם פיתחו אותה. אני חושבת שהנטיה היום, עם תרבות הג’אנק והפאסט, להשתמש בדברים מוכנים במקום להתבונן ולהתאמץ להעביר אל הנייר את הראייה שלך.
אהבתיאהבתי
יש בזה משהו. זה מצריך מחשבה יותר מעמיקה מההכללות האינטואיטיביות שלי, אבל ככל הנראה זה תוצר של מכלול גורמים משותפים לאנשים שצמחו בתרבות ובתקופה מסויימת, ובאים לידי ביטוי גם באמצעים הטכניים, וגם בראיית העולם ובהומור.
אהבתיאהבתי