lade.jpg

[החייל האמיץ שוויק, איור: יוזף לאדה]

בזמן שקוראת בספר 'שנת הגנן', אני מתבוננת באיורים הנפלאים של צ'אפק, ומהרהרת בכל אותם מאיירים של המאה העשרים, אבירי הקו הרזה, השחור, הוירטואוזי, המצחיק והחכם, אוהב האדם, דוגמת: יוזף לאדה, סול סטיינברג, וולטר טרייר, ז'אן-ז'אק סמפה, נחום גוטמן, שמעון צבר, פרידל שטרן, שמואל כץ (רשימה חלקית מאוד), האם יהיו להם ממשיכים גם במאה העשרים ואחת?

<span dir=rtl>2תגובות ל‘’</span>

  1. אני חושבת שהמאיירים הללו הם אנשים עם התבוננות. אולי הם פיתחו אותה. אני חושבת שהנטיה היום, עם תרבות הג’אנק והפאסט, להשתמש בדברים מוכנים במקום להתבונן ולהתאמץ להעביר אל הנייר את הראייה שלך.

    אהבתי

  2. יש בזה משהו. זה מצריך מחשבה יותר מעמיקה מההכללות האינטואיטיביות שלי, אבל ככל הנראה זה תוצר של מכלול גורמים משותפים לאנשים שצמחו בתרבות ובתקופה מסויימת, ובאים לידי ביטוי גם באמצעים הטכניים, וגם בראיית העולם ובהומור.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s