[בית ההבראה 'ארזה' במוצא, 1934]

חופש בבית הבראה. זה מה שאני צריכה. בית מרגוע הסתדרותי, במחיר שווה לכל נפש. לשכב כל היום בכיסא נוח על הדשא עם משקפי קרן ומשולש פלסטיק קטן על האף ולחלום על סלט חצילים בטעם כבד וקומפוט לארוחת הצהריים. אחר-הצהריים ללכת להרצאה או לשמוע פטיפון בחדר. לא לדבר יותר מדי, לא להתאמץ יותר מדי, לקרוא את 'שלום לך עצבות' של פרנסואז סאגאן, ולנמנם בנחת.

<span dir=rtl>4תגובות ל‘’</span>

  1. כן, הם נראים קצת כמו רוחות רפאים.
    תצלומים של ’ארזה’ המוזנחת כיום:
    <a target=_blank href="http://www.notes.co.il/jacobson/66035.asp&quot; target="_blank">מיכאל יעקובסון, ו<a target=_blank href="http://www.disappearing-architecture.co.il/archive_inner.asp?type_id=1&area_id=129&sub_area_id=491&index=21&quot; target="_blank">שרון רז (שגם מבקר כאן לפעמים).
    מעניין מה יעשו מהמקום, יכול לקום שם מלון נפלא, אם ישמרו כמו שצריך את מה שהיה ולא יקלקלו.
    ועוד משהו – לכביש שעולה אל ’ארזה’ קוראים: ’שבע אחיות’.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s