feisal

[דיוקן פייסל אל-חוסייני, 1991]

עבדתי אצלו בסטודיו שנה אחת, מיד עם סיום הלימודים. אהבתי לבוא לשם בבוקר, לפתוח את התריסים הגדולים, הירוקים, להסתובב בשקט בין החדרים עם התקרות הגבוהות, מוקפת ביופי, באוצרות גלויים וטמונים. לראות, לקלוט, ללמוד, איך זה צריך להיות באמת (ולהציץ עליו כשהוא עובד, חושב, משרבט). אהבתי את הספריה הגדולה, הנפלאה, המפתה כמו ארון ממתקים (ואהבתי לחכות לארגז המסעות הכחול, שהיה מגיע מחו"ל, תמיד כמה ימים אחריו, גדוש בספרי אמנות, עיצוב ואיור). את מה שהייתי אמורה לעשות בעיצוב, עשיתי בקושי, במאמץ (כמו חוטבת עצים – מזיעה, נאנחת, מתיזה שבבים לכל עבר). אבל מדי פעם, הוא היה מעמיד מולי כוס מלאה בעפרונות צבעוניים, מחודדים, ספר סקיצות או ערימת דפים ומבקש ממני לצייר. ואני הייתי מציירת ומציירת, כמו ילדה קטנה, מאושרת (הם אף פעם לא היו מספיק תכליתיים או שימושיים, השרבוטים שלי, אבל זה לא היה חשוב).

<span dir=rtl>2תגובות ל‘’</span>

  1. את כותבת מאד יפה. אני מעריכה את הפורמט המינימליסטי, כיבוש היצר, החכמה, וגם את ההתמדה. המשיכי בבקשה. 

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s