"בועז לא פחד משיעמום, מהזמן שאותו צריך למלא. הוא אהב את החללים הריקים ואת השעות המתות. הוא חזר ואמר שברור שהוא לא חי בתקופה המתאימה; התאימה לו יותר המאה התשע עשרה, או עדיפה אפילו המאה שקדמה לה. הוא התמחה בביטול זמן והיה גאה בהישגיו. אני נזכר איך הייתי עובר אצלו בדרך מבית החולים הביתה ביום חורף אפל בין הערביים, שעה שבה תל אביב יכולה להיות מילה נרדפת לביתיות, מוצא אותו בדירת הרווקים שלו על הספה בסלון, בנעלי בית משובצות ובחלוק צמרירי, משביע את תאוותו לדברי ימי העולם העתיק בספר חדש על החיתים או על המלחמות הפוניות. מולו על השולחן תה עם לימון בכוס זכוכית, מאחוריו על הכיריים מבעבע סיר עם מרק שעועית, המחבת מוכנה לטיגון חצילים או קציצות, וברקע צלילי המארש התורכי בביצוע ישן נושן של פסנתרנית ברזילאית נשכחת, מתקליט שירש מאביו או מסבו. […]
בועז ידע להצמיד את המילים המדויקות לתחושות הכי דקות, ובמותו לקח איתו את הכישרון הזה שהפך לחלק מחיי. הוא ראה את החיים בעיניים של ילד-קשיש, כלומר במבט הכי נכון, שסקרנות וספקנות מתערבבים בו, וכשחלם על העתיד היה נדמה שהוא חולם על העבר, כאילו העתיד לא קיים באמת. נראה שאיזה חוש אמר לו, שאת זמן האמת של הזיקנה הוא כבר לא יחיה. […]
אחד הספרים האהובים ביותר על בועז היה 'מסע סביב חדרי' של קסבייה דה מסטר, אציל צרפתי שתיעד בחוכמה ובהומור בסוף המאה השמונה עשרה את ארבעים ושניים הימים שבהם הוחזק במאסר בית בעוון דו קרב לא חוקי שבו נטל חלק. 'אם הרוזן ההוא לא היה כותב את הספר, אני הייתי כותב משהו דומה,' הכריז בועז, שכמו מחבר הספר העדיף יותר מכל מסלול אחר את הנדודים בין שולחן הכתיבה לכורסה, ומשם אל מדפי הספרים, למטבח ולמיטה."

(איל מגד, סוף הגוף, הוצאת ידיעות אחרונות)

<span dir=rtl>2תגובות ל‘’</span>

  1. מקסים 🙂  ומזכיר לי את ברקלי קול ודניס פינץ’ האטון של "זכרונות מאפריקה", אחפש לך לצטט: היה דבר מה מוזר בנוגע לברקלי ודניס, שאף כי ידידיהם באנגליה ניחמו על לכתם כשקמו והיגרו, ואף כי היו אהובים ונערצים במושבה – אף על פי כן אלה היו מנודים לא החברה התנערה מהם ולא שום מקום בכל העולם כולו, אלא הזמן הוא שהתנער מהם: הם לא השתייכו לתקופתם. שום אומה לא היתה יכולה להעמיד דמויות כאלה אלא האנגלים. אבל הם היו דוגמה ליצור שזמנו לא יכירנו, ומקומם היאה להם היה באנגליה קדומה יותר, בעולם שחלף. בדור הזה היו ללא בית, נאלצו לנדוד ממקום למקום, ולא רחק היום והגיעו גם לחווה.
    מסתבר שלא רק האנגלים 🙂 

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s