ביום אחד בחודש יוני 1967 חזר המחבר, כמו כולם, מהמלחמה. אז ישב לו בבית, והתחיל לחשוב כמה החיים יפים, בעצם. ומפה לשם, עלה בו הרעיון – למה לא לכתוב ספר על החיים היפים, ועל הדבר היפה בכולם, הלא הוא התענוגות. וכך, מאז, יום יום, בעוד האלבומים וספרי מלחמה ממשיכים להרוות את השוק היגע ובעוד הנקרופילים מרעיפים עליו נקרולוגים, חשב המחבר שבעצם הוא יצא למלחמה כדי שיוכל להישאר בחיים, שהרי אין תענוג יותר גדול בחיים מאשר להישאר בחיים. ולהישאר בחיים, כדאי, כי אז יכול אתה ליהנות מיין טוב, וממרק חם, וממוסיקה על חוף הים, ומאישה, ומדג בתנור. בכל הכנות, מוקדשים הדפים האלה לאלה שהלכו ולא חזרו, כדי שכולנו, הנותרים, נוכל להמשיך ליהנות מן החיים, כי זהו בעצם כל מה שרצינו!

 

(עמוס קינן, ספר התענוגות, א. לוין-אפשטיין בע"מ, תל אביב)

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s