יהודית הנדל.

 


 

'מזמן הפסקתי לשאול את עצמי שאלות להגיד לעצמי דברים. לפעמים נעשה לי חם בידיים עם זיעה בידיים. החדר נעשה גולמי ונטול צורה. באמצע היום אני מוצאת את עצמי בחושך פתאומי, קצת מדברת כדי להשתיק צעקה. וככה זה יחזיק מעמד ככה זה יהלך מחדר לחדר מרחוב לרחוב, נכנס ליותר חדרים, עובר יותר קירות, נקרע מן הגוף החי, ואני מפנה מבט לאט. רוח הקייץ מייבבת. אור לבן שוטף. אין דבר שאינו נדלק. ואני רואה. ודאי. אני רואה. ותחושת הקיום העזה בחדר, לבד, בקומה כולה, בבית כולו, לבד, לבד בעולם שהצטמק – עוברת עוד יותר חדרים שוברת עוד יותר קירות.
זה נקרא ערב קייצי שקט. מול שולחן הכתיבה שלי הרחוב ריק, ופתאום מדברים.'

(הכוח האחר, יהודית הנדל, ספרי סימן קריאה)

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s