"הדברים שלהלן מוקדשים לקיר. קיר אבנים בירושלים. לידו כמה ספסלים, פנס וחורש של ברושים ואורנים. הוא לא עתיק במיוחד, והמדרכה שלידו נבנתה זה מקרוב. בכל זאת יש בו סוד.
[…] הקיר והעצים הללו אינם שרויים באיזו פינה שקטה וודאית מבחינה פוליטית, ואין בהם מחום בית השחי של המובן מאליו כמו בחולון או רמאללה. הקיר הוא קיר של מנזר, על גבול שכונת אבו-תור, וכל סביבתו נושמת את מתח הקיום שבין היהודים והערבים בעיר הזאת. למטה ממנו יער 'השלום', ובמרחק מה 'אנדרטה לחטיבת ירושלים', ועל ההר שמנגד – ארמון הנציב, וכל פיסת קרקע סביבו היא דריסת רגל. ובכל זאת, הוא מן המקומות הבודדים בעיר הזאת, שאינם נודפים כזב. גם יהודים וגם ערבים מוצאים את עצמם יושבים ליד הקיר הזה בשעות הלילה לרגע של שקט.
מעבר לכל – יש בו יופי. יש דברים שהשבח הגדול ביותר שאתה יכול לומר עליהם הוא שהם עשויים בלי כוח. במקרה זה, שבח כזה הופך את הדבר למעשה אמנות. משום שהתנאים והחומרים מרהיבים כל כך מלכתחילה, עלולים היו בקלות להיחרך ממעשה פחות עדין, או לא להתחבר כלל, אם המעשה היה פחות בוטח ורחב. אזכיר רק כמה מעטים הדברים בארץ ובעיר הזאת (שאינם מעשי אמנות מובהקים), שאתה יכול לומר עליהם בעיניים פקוחות כי הם עשויים היטב, גם ברמת הביצוע (החומרים, הסיתות, עומק היסוד, הניקוז, הטיפול בקרקע ובסחף) וגם ברמת התפישה – שיש בה רצון וכוונה וגם מינון ראוי של ענווה.
[…] כאן, ברגע של המקום הזה, יש קיר, דרך ועצים. על תנועתם הפשוטה, המיתולוגית, של הדומם, החי והצומח; תנועתם של העצים למעלה, של בני האדם אל מקומם ושל הקיר פנימה אל האבן. והמקום הזה אינו מוחק את אחרותם של החיים. השביל מוביל אל ביתם של ערבים ויהודים, והקיר אוצר מאחוריו זרות של נזירות נוצרית. והוא אינו מוחק את חלופם. זה המקום בו הם נזכרים בחייהם."

(רשימות על מקום, אריאל הירשפלד, עלמא, עם עובד)

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s