01

 

"אנו, שמחקנו זה כבר ממילוננו את המלה 'בטחון', לפי שהיא צל רפאים, לועגים היום בוודאי לאשלייה האופטימית של הדור האידיאליסטי המסונוור ההוא, שהאמין כי הקידמה הטכנית של האנושות תביא בעקבותיה עלייה מוסרית מהירה. אנו, שלמדנו במאה החדשה לא להניח לשום התפרצות של חייתיות קולקטיבית להפתיענו, אנו, המצפים כל יום למעשים מרושעים יותר משנעשו בעבר, ספקנים הרבה יותר לגבי אפשרות חינוכו המוסרי של האדם. נאלצנו לקבל דעתו של פרויד שראה בתרבות שלנו רובד דק, שכל רגע עלולים לפרוץ אותו כוחות הדחף ההרסניים של העולם התחתון. לאט לאט נאלצנו להתרגל לחיות בלי קרקע מתחת לרגלינו, בלי זכויות, בלי בטחון. זה כבר דחינו בחיינו את דת אבותינו, את אמונתם בעלייה מהירה ובת קיימא של האנושיות. באנאלית נראית לנו אופטימיות נחפזת זו, לנו שלמדנו לקח מחריד מהאסון, שהסיג אחור במהלומה אחת אלף שנים של מאמצים הומאניסטיים. אבל גם אם היתה זו אשלייה, הריהי אשלייה מופלאה ואצילה של אבותינו, והיא אנושית ופורייה מכל הסיסמות שבימינו. מטעם סמוי מסרב משהו בקרבי לנטוש אותה כליל, על אף התודעה והאכזבה. מה שספג דמו של אדם בילדותו מאווירת הזמן, אינו ניתן להפרדה. ועל אף הכול, על אף מה שמטיח כל יום באוזני, ומה שחוויתי בעצמי ומה שחוו אחים לצרה רבים לאין מיספר בהשפלות ובנסיונות, נבצר ממני להתכחש כליל לאמונת נעורי, כי יום יבוא ושוב יתחילו הדברים לעלות, על אף הכול. אפילו מתהום הזוועה, שבה אנו מגששים כיום, כמעט עיוורים ונפשנו שבורה ומעוותת, אני נושא עיני אל מערכות הכוכבים הנושנות שזהרו מעל ילדותי, ומנחם עצמי באמונה המורשת, כי מפולת זו תחשב להפוגה בריתמוס הנצחי של ההליכה קדימה."

(העולם של אתמול, סטפן צוויג, מגרמנית: צבי ארד, זמורה-ביתן מוציאים לאור)

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s