izhar.jpg

ס. יזהר על ספרות: "את הזהב הזה מגלים מעטים. הם קוראים לאחרים לבוא אחריהם, אבל אחרים יש להם.. בכלל, ספרות עכשיו היא לא הדבר המושך ביותר, יש לה מתחרים קשים. כשטולסטוי כתב, לא היו אחרים שתיעדו את המלחמה ושלום. לא היתה טלויזיה שתיעדה את המלחמה ושלום, ומי שרצה לדעת את הדברים האלה, קרא את זה אצלו, באופן שהיום אין תיעודים כאלה […] זה היה טולסטוי, ואחד האחרונים לכתיבה מסוימת שנגמרה. הכתיבה של היום היא שונה, היא פונה לקהל אחר, באופן אחר, מכיון שיש לה מתחרים שמתחרים על הזמן הפנוי של האדם. כשיש לך זמן פנוי מוגבל ואתה בא הביתה עייף, אתה פותח את הטלויזיה ולא הולך לקרוא איזה משהו שצריך להבין אותו ולהתפלסף בו וכן הלאה וכן הלאה. אבל תמיד יש מיעוט שמחזיק את הדבר הזה. המיעוט הזה, לא עבר זמנו ולא יעבור זמנו. כי בשבילו כתיבה היא כתיבה בעלת עומק ורוחק ושלושת המימדים, וזה משהו שאי אפשר לחיות בלעדיו. כשהייתי ילד, לא הייתי יכול ללכת לישון בלי ספר. מצאתי באיזה מקום שהוא מוטל הספר של פיקוויק, של דיקנס, מפורק לחבילות חבילות לפי גיליונות דפוס. לא הייתי הולך לישון, עם מנורת הנפט, אם לא הייתי לוקח את החוברת הזו וקורא אותה. ודיקנס עשה אותי. לא אף סופר עברי. בתרגום ההוא, באופן ההוא, בעברית המצחיקה של המתרגם. אחר כך קראתי דיקנס כמובן, באנגלית, וקראתי בתרגומים מתוקנים. לא היה שום דבר, כמו שהיה בעברית ההיא, המשונה, בתרגום ההוא, שהייתי לוקח לילה לילה, לקרוא אותו, בגיליון דפוס. גיליון הדפוס היה נקרא, הייתי מתפקע מצחוק, מכבה את העששית והולך לישון."

(מתוך ראיון ליאיר קדר, באתר 'העברים', על סופרים וספרות)


<span dir=rtl>תגובה אחת ל“”</span>

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s