izhar.jpg

"אבל לא. מפני שבדיוק אז נכנסה רוח במורה ההוא. ולא קוהלת שחי אי אז לפני אלף או אלפיים אם לא יותר שנים רחוקות, ואולי היה אפילו מלך בירושלים, ומי יודע מי השפיע עליו ולמה באמת לא לקחו וגנזו אותו, לא, לא קוהלת ההוא עמד בשעה ההיא בכיתה הכפרית, אלא קוהלת חדש צעיר ועז פנים ודמיונו משתולל לפניו. פורץ גדר ישכנו נחש, אמר להם, איזה אמר, שאג עליהם, כי הלא אפשר ואפשר שלא לפרוץ והנחש לא יישוך אז, ואפשר להסתפק בגדר הקיימת, אפשר לחיות בסדר המקובל, ושום נחש לא יישוך. כי הנחש לא הגיע לגדר כדי להשתזף, אלא הוא יושב בגדר כדי להפחיד את הפורצים שלא ייפרצו. הו, זו היתה פתיחה. כעת מורה אחד דל למדי בסימניו החיצוניים אבל רוח סערה בתוכו הפנימי, הפך והיה לנביא, בלי שום היסוסים, ועמד כל גובהו הממוצע ונתנבא, לפני תלמידיו, וזה לא חוכמה, ולפני אורחיו החכמים, ולפני הנמצאים בחוץ שלא הפסידו מלה מקולו האדיר, לא בחצר הפנימית ולא בחצר החיצונית ולא בהרים והגבעות הרחק מכאן, והוא הלך וגדל לפניהם, וקומתו נעשתה יחזקאלית, ותוכחתו ירמיהואית, ומליצתו ישעיהואית, והמפליא מכול שכולם ישבו לפניו המומים פעורי פה, בקושי נושמים. היה מין שקט בחדר. היתה הקשבה עד דק. התלמידים הקשיבו בכל גופם האורחים הקשיבו בכל כוחם. הם היו בזה."

(צדדיים, ס. יזהר, זמורה ביתן, 1996)

<span dir=rtl>2תגובות ל‘’</span>

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s