drawing.jpg

"אני לא יודעת, לא נכנסתי לחדר, אבל אני חושבת שאני יודעת משהו על מצב התודעה הזה, להיכנס למקום סגור. מאוד אהבתי להתחבא בארונות כשהייתי ילדה. אהבתי להיות בחשיכה, בריח השמלות והמעילים של אמא שלי, המצעים. זה לא כל כך מה עשיתי שם אלא מה הייתי. יש ערך גדול בהסתגרות. התרבות שלנו חושבת שיש אמת גדולה, שיש ערך גדול בלהיות בחוץ, 'לצאת מהארון', ואני רוצה להגיד לא, לפעמים נורא מעניין להיכנס לארון, יש בזה לא פחות אמת, בטח בעידן הנראות הזאת כשכל אחד יוצא מהארון בכל מיני מובנים. להיכנס, גם זה מעניין. לא יכולתי לפרוץ את הדלת של מרגי בדיוק כמו שהמשפחה לא יכלה. סופרים לא יכולים לעשות כל מה שהם רוצים. יש איזו חוקיות פנימית של העולם, אני מאמינה, שאם עושים את מלאכתם נאמנה, צריך לציית לחוקיות הפנימית. לא רציתי לפרוץ את הדלת".

(ראיון עם רונית מטלון, גילי איזיקוביץ, מוסף גלריה, 'הארץ', 7.10.16)

<span dir=rtl>3תגובות ל‘’</span>

  1. העטיפה לספר החדש של רונית מטלון כל כך יפה! אי אפשר לא להושיט יד ולגעת בה – הפורמט, הקשיחות, הצבעוניות המופשטת והנהדרת (רק הנעל במרכז מיותרת).

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s