[צבי מאירוביץ']

תערוכת הפנדה במוזיאון תל אביב. מפגש צמרת צנוע של אמנים שאני אוהבת משנות השבעים, ובראשם: צבי מאירוביץ', אביבה אורי ואריה ארוך. שרבוטים מרגשים של גירי פנדה. הנחרצות התקיפה של אביבה אורי (הגרפיות והניקיון של החתימה שלה), הפנדות הורודות, המתפתלות והסבוכות של מאירוביץ', החיבורים המפתיעים של ארוך (לא יודעת להסביר למה אני אוהבת אותם. אולי כי זו האמנות שגדלתי לתוכה, כשהתוודעתי לאמנות. חלק מהנבחרת שאספתי לי לאורך השנים, של רשמים, משרבטים, אקספרסיביים. הקוטב הנגדי לאמנות המושגית, השכלתנית). לא אהבתי את העיצוב המתחכם של התערוכה – המיסגור השקוף, יריעות בועות הניילון שמצפות את הקירות. להניח לרישומים להיות מה שהם.