"[…] ישנו אותו רגע בסרט טוב, לרוב סמוך לתחילתו, שאתה קולט שאתה רואה סרט טוב, כאילו שנימי תודעתך ונפשך התחברו פתאום למה שמוקרן בפניך על הבד. אתה מודע לחזון היצירתי שמנחה אותו, למורכבות מרובת הרבדים שמניעה אותו, לתוקף הרעיוני והרגשי שלו ולמידת האתגר שהוא מציב בפניך ולתובענותו ממך, ומכאן והלאה אתה שרוי בסרט, בין אם הוא מבקש לספק לך אשליה של מציאות או לנפץ אותה. לפיכך אסכם את דבריי בכך שסרט טוב הוא סרט שאנחנו מבחינים שהוא סרט טוב. זו אינה התחמקות. ככה זה.

מורי וחברי, פרופ' יעקב מלכין, שהיה אחד משני המורים המועדפים עלי כשלמדתי במחזור הראשון של החוג לקולנוע באוניברסיטת תל אביב (השני היה דוד פרלוב, וגם הוא, כמו יעקב, היה לחבר), אמר באחד משיעוריו שיצירת מופת היא יצירה שאמנם משמשת מופת לסרטים שהופקו בעקבותיה. ואמנם, הסרטים הטובים ביותר לטעמי, אלה שאני בוחר בהם, כאשר אני מתבקש לעשות זאת במשאל כלשהו, כגון "ורטיגו" של היצ'קוק, "אוונטורה" של אנטוניוני או "חיקוי לחיים", הם אותם סרטים שנדמה לי שהייתי יכול דרכם לבאר את מהותו של הקולנוע כולו. אלה אותם סרטים בהם הממשי, המומצא, המדומה, האלגורי והסימבולי מתעמתים זה בזה ומתלכדים זה בזה, והייחודי הופך לחובק כל, לסרט טוב, שהוא מופת."

(מה הופך סרט לסרט טוב? אורי קליין, מוסף גלריה לחג, 4.10.17, 'הארץ')