kohavit purple

"לא מעט מורים לספרות משניאים על התלמידים שלהם את קריאת הספרות לכל החיים. אחדים מהם באו מהאוניברסיטה, והם חושבים שבתיכון תפקידם הוא להכשיר דור של חוקרים. אבל מורה לספרות בתיכון לא צריך להכשיר חוקרים, כמו שמורה למוזיקה לא צריך לטפח מוזיקולוגים או מלחינים. מורה למוזיקה מפתה מאזינים ומורה לספרות צריכה לפתות קוראים. אני משתמש במילה "לפתות" כי תמיד האמנתי שחינוך והוראה הם עניין של פיתוי, עניין כמעט ארוטי. המורה שואף או שואפת להאהיב על התלמידים משהו שאהוב על המורה. כן. לפתות. בעצם, החינוך כפיתוי הוא רעיון של אריסטו. חשבת פעם על זה שהמילון של משרד החינוך מלא פעלים שנשאבים מתחום האלימות המינית? להחדיר ערכים, להעמיק ידע, להשריש אהבת ישראל, לפתוח ולנעוץ ולהרחיב ולזרוע. למה לא להחליף את הפעלים האלה בפעלים מתחום החיזור, הפיתוי וההיקסמות?"

 


 

"אהרן אפלפלד היה מאוד מאוד חסר ביטחון באותם הימים, בכול. הוא לימד אותנו 'תמול שלשום', זו היתה הפגישה הראשונה שלי עם 'תמול שלשום', בכיתה י"א או י"ב. הוא לימד יפה, הוא לימד ברגישות, אבל מה? הוא היה מהסס. תמיד מהסס. תמיד פוזל הצידה לבדוק אם יש לו לאן לסגת או איפה להסתתר."

(ממה עשוי התפוח? עמוס עוז משוחח עם שירה חדד, הוצאת כתר)

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s