pitputim.jpg

לעבור את הקו.

"את השיעור הכי חשוב על אמנות למדתי בשיעור הראשון ביום הראשון, בחוג לקולנוע באוניברסיטת תל אביב, אצל אברהם הפנר. הפנר אמר: 'קולנוע זו שפה. ראיתם הרבה סרטים, אתם יודעים לעשות סרטים. לשיעור הבא: שכל אחד יעשה סרט'. אמרנו 'זה שיעור ראשון, מאיפה אנחנו יודעים?', הוא אמר: 'אתם יודעים, אתם יודעים', והלך.

הייתי בפניקה, אבל החלטתי לנסות. ישבתי וכתבתי תסריט, פרודיה על הסרט הערבי של יום שישי. צילמתי עם חברים, כמו שראיתי שמצלמים בסרטים, אמרתי: קאט ואקשן, נהניתי בטירוף. ערכתי לבד, גזרתי והדבקתי. לשיעור השני הבאתי סרט אילם של 3 דקות.

מתוך 25 סטודנטים בכיתה, רק 6 עשו סרט. 30 שנה אחרי – כל ה-6 שעשו סרט בשיעור הראשון הם היום במאים, כל השאר לא.

יש קו שמפריד בין דיבורים לבין מעשים. מה שחשוב הוא לעבור את הקו. לעשות. אנשים אומרים: אני רוצה לעשות את זה, אני רוצה להיות זה. כולם מדברים, העניין הוא לעשות. רע, טוב, לא חשוב. העיקר הוא לעשות. אפשר לעשות ולהיכשל, כישלון הוא שלב בדרך להצלחה. אם יש פרפקציוניסט שאומר לי: 'אני, פחות ממושלם לא עושה', אני זורק אותו מהכיתה. כל מעשה אמנותי הוא הפלגה באוקיינוס שחור של פחדים וחוסר ודאות. איך אתה יודע אם משהו יעניין אנשים? אם הוא מעניין אותך, אז הוא יעניין."

(דברים מתוך: 'חמישה דברים שלמדתי על אמנות', הרצאה של דורון צברי, שהתקיימה הבוקר בבית הספר של הצעיר).

<span dir=rtl>4תגובות ל‘’</span>

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s