"באחד הימים אהיה אסירת תודה על כך שהיו לי שנתיים, שנתיים במימון (יש לקוות) הממשלה, שבמהלכן יכולתי לקרוא ולקרוא את מה שאני אוהבת וללמוד צרפתית וגרמנית ולנסוע עד קצווי ארץ. באחד הימים כשאקרטע למטבח לטגן ביצים ולהאכיל את התינוק בחלב ולהכין ארוחת ערב לחבריו של בעלי, אטול לידי את ברגסון או קפקא או ג'ויס, ואחוש כמירה עזה נוכח המוחות שהרחיקו זנוק והרחיקו דלוג ממוחי."

(היומנים של סילביה פלאת 1950-1962, מאנגלית: אנה הרמן, הוצאת ידיעות אחרונות)

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s