paper plane

"היו לי מורים גרועים והיו מורים טובים. לי הייתה זלדה. המשוררת זלדה. מורה לספרות כמוה אולי לא הייתה בעולם. אף פעם. היא הייתה המורה שלי בכיתה ב', אני גם הייתי קצת מאוהב בה, ולא הייתה מורה יותר נפלאה ממנה למילים […] אחר כך היה לנו מורה בבית הספר הדתי לבנים "תחכמוני", מרדכי מיכאלי, אני אפילו לא זוכר אם סיפרתי עליו קצת ב'סיפור על אהבה וחושך', או לא. הוא היה צובט לנו בלחיים. אף פעם לא יותר מזה, אבל הוא היה צובט בהתלהבות. מרדכי מיכאלי כל כך אהב לספר סיפורים. כל השיעור שלו היה מספר לנו אגדות, חלק מהן מהמיתולוגיה היוונית וחלק מחז"ל ומאוצר אגדות ישראל, אוצר האגדה של ברדיצ'בסקי, וחלק מהן היו כל מיני אנתולוגיות של אגדות עמים, היום זה נעלם מהשוק, מי קורא את זה כיום? חלק מהן היו כנראה אגדות שהוא עצמו המציא, או שידך ומיזג, או הפך על הראש. הוא כאילו לימד ספרות, אבל הוא התעלם לגמרי מהתוכנית. שום דבר שהיה בתוכנית הוא לא לימד, כל הזמן היה מספר לנו אגדות. שלושת רבעי הכיתה ישנו בשיעורים שלו, אבל זה בכלל לא הפריע למורה מיכאלי. אף פעם הוא לא נזף ולא גער. עוד חלק מהכיתה היו זורקים אחד על השני כדורי נייר, וגם זה לא הפריע לו: שיזרקו. אבל אני הייתי יושב אצלו בפה פעור, הראש שלי תמיד קצת באלכסון, העיניים קרועות לרווחה, והייתי שותה בצמא את הסיפורים שהוא סיפר. פשוט סיפר. הוא לא ניתח, הוא לא הסביר, הוא לא חיטט בשאלה "מה רצה המספר להגיד". אף פעם לא הביא לנו שום מוסר השכל, הוא לא הצביע על "האמצעים האמנותיים" ולא על "התחבולות" ולא על "המנגנון", גם לא ביאר את הרקע הביוגרפי והסוציולוגי וההיסטורי, ויתר לנו לגמרי על הקשרים ועל מוסר השכל, הוא פשוט סיפר."

(עמוס עוז, ממה עשוי התפוח? שיחות עם שירה חדד, הוצאת כתר)

<span dir=rtl>תגובה אחת ל“”</span>

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s