aroch port.jpg

"לסוף אומר לך: אני מצייר מילדות. כל זמן שהיה משהו, איזה דבר מוגדר שרציתי לצייר, כשהיה חשוב לי לצייר ציור, שידמה ככל האפשר לדימוי שהיה לי מלכתחילה – נכשלתי, לא הייתי שלם עם עצמי ולא אהבתי את ציורי.
רק לאחר שהבנתי, שיש לשמור את ה"מה", את כל החוויות שנוצרו סביב אובייקטים שאהבתי, בפנים, ושאסור, אסור לחשוב עליו – שיש להתמסר ל"איך" שבציור, לאהבת מגע המכחול, לאהבת העשייה, השרבוט והקווים הקטנים, ואז יעלה כל ה"מה" המתאים והנחוץ מעצמו – רק אז הצלחתי לעשות את הציורים, שבהם רציתי עוד קודם בלי לדעת זאת. ועל כן עלי להלחם תמיד בעצמי, כי אני יודע, שאני חייב תמיד להיות משוחרר ככל האפשר מ"מה שאני רוצה לצייר" ולהשתדל לצייר בחופשיות כאותו אדם, המקשקש בלא יודעין על קופסת סיגריות בעת ישיבה משעממת".

(אריה ארוך, מתוך ראיון ליוכבד וינפלד, 'משא', 1968)

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s