"לא, הוא עוד לא גמר לספר ורק צריך רגע. ניכר בו שעוד לא גמר ושרק לא יודע איך לומר, אי אפשר לעזור לו. ורק רואים שיש לו עוד. רואים שהוא כולו בתוך ההכרח לומר עוד ורק עדיין לא מסודר לו. ואולי זה לא הסיפור עצמו, אלא משהו נוסף שצריך להבין מתוך הסיפור, משהו שעדיין לא מוכן. כי הלוא יש דברים שהם הרבה יותר ממה שיודעים לאמור. כמו למשל "מת". אומרים מת, אומרים נהרג, ואומרים הרוג, ובאמת הלא לא יודעים מה אומרים. זאת רק מין מילה שיודעים לאמור וגם אומרים תמיד, ושאומרת שהוא חטף, שהוא יצא מכלל פעולה, שהוא נגמר, שהוא גמור, ושמת זה גרוע מנפצע, וגם שמת זה סופי, ועדיין זו רק מילה, ולאמיתו של דבר כלום לא מובן בה, אלא שרק לא היה מתי לחשוב עליה. וביחוד כשאתה צעיר כזה, רק קצת יותר מילד, מה אתה יכול לדעת על עומק המילה מת, מה זה למות, מה קורה לו כשהוא מת, אבל עזוב, בחייך, לא כעת, אין כעת כוח לכל זה, וזה לא הזמן. ורק כאילו משאירים סימן לזכור שפעם יהיה צריך לחזור ולחשוב על זה באמת, או לשאול אנשים, מה זה באמת הוא מת. מה קורה לו, איזה מין דבר ושאין לו סוף, משהו שכאילו על סף ואגב, האם מצרי מת זה אותו דבר? וגם במת שלהם יש איזה סוד ואיזה לא מובן, או שאצלם זה אחרת והם סתם מתפגרים ונגמר. מי יודע. דבר מוזר מאד. וגם פשוט מאד. פשוט כל כך, מין פשוט כזה שאין אחריו כלום."

(גילוי אליהו, ס. יזהר, עמודים לספרות עברית, זמורה ביתן מוציאים לאור)

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s