sitting

"חמישים וארבע שנים אני מתגורר בירושלים, מגיל ארבע עשרה. כשאני שואל את עצמי היכן עשיתי לאורך השנים את שעותי הרבות והיפות ביותר, אני חייב להודות, בבית הקפה. בית הקפה הוא נקודת התצפית שלי. בימים מסוימים – המקלט שלי, ובשעות החסד – המקום שבו אני מסוגל להתרכז בכל כוחותי. החדר שלי בבית מבודד, אך מה לעשות, לעתים אני מוצא עצמי בו בלתי מרוכז, עצל, מהרהר בפיזור דעת, ולבסוף יושב בכורסה ומעיין בספר.

[…] לפעמים אני חש שבית הקפה הוא נמל שכל שערי הדמיון פתוחים בו. אתה מפליג אל ארצות רחוקות, מתחבר אל אנשים שאהבת וחוזר ומתחיל הכל מחדש. לפעמים, לפנות ערב, דומה בית הקפה לבית תפילה חילוני שבו האנשים שקועים בהתבוננות.

אני אוהב את בית הקפה בחורף. בחורף יש לספל קפה חם טעמים רבים. בחורף יוצאים ממחבואם האנשים שאני מצפה להם. לפעמים זה אדם הדומה לדודי, ולפעמים זו בת דמותה של אישה אהובה שהלכה לעולמה. פעם נכנסה אישה לבית הקפה והיא דומה לאמי. בחורף יש לדמיון כוח יתר: הלב נפתח, המילים הנחוצות מזומנות לך ואתה מעלה דברים שגם ממך היו כמוסים. אומרים כי בתי קפה טובים יותר לכתיבת שירה מאשר לפרוזה. אותי מדרבנת ההמיה להיאחז בעיקר. השקט של הבית מטה אותי לעתים אל הפרטים המיותרים. בית הקפה, משום קצבו, דוחק בי לבחור את הפרטים ההכרחיים."

(אהרן אפלפלד, עוד היום גדול, ירושלים: הזיכרון והאור, ציורים: מאיר אפלפלד, כתר הוצאה לאור, יד בן-צבי)

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s