"[…] לפני כחודש התקשרה אלי טל בשן, עיתונאית ובתה של בונדי, שבשנה האחרונה עסקה במיון ובסידור הספרייה העצומה והמגוונת שהותירה אמה. בשן שאלה אם ארצה לצרף לספרייתי את מדף ספרי הבישול והגסטרונומיה של אמה, וכמובן שנעניתי בחדווה להצעה הנדיבה. כמו בונדי עצמה — אם אפשר לשפוט על פי מראה חדר הספרייה בביתה — יש לי נטייה כפייתית לאגרנות ספרים, ואספן ספרים אינו יכול לסרב להזדמנות לצרף כותרים נדירים לספרייתו או להציץ ברכושו היקר מפז של אספן אחר.

כך אירע שבשבועות האחרונים אני מדפדפת בשקיקה בדפי הספרים שקיבלתי מספרייתה של רות בונדי — קרוב לוודאי האקס ליבריס המכובד ביותר שתכיל ספרייתי אי פעם. מה יכול אדם ללמוד על אדם אחר מתוך הספרים שבחר לאסוף ולקרוא? ראשית, שהיתה לו השכלה קולינרית נרחבת בימים שבהם איש כמעט בישראל לא חשב על אוכל כעל חלק משיח תרבותי. בישראל הצעירה חשבו איך לבשל בזמנים של מלחמה ושל צנע, ועל מדף הספרים בביתה של בונדי ניצבו כבר אז קלאסיקות גסטרונומיות כמו "המטבח שלי" של השף הצרפתי הנודע אוגוסט אסקופייה; "אמנות האכילה" של מרי פרנסס קנדי פישר (כותבת אמריקאית שהפכה לאורים ותומים של הכתיבה הקולינרית); ספריהן המונומנטליים של מיסיס ביטון ושל אליזבת דיוויד; וכותרים נוספים — באנגלית, גרמנית, צ'כית וצרפתית — שעוסקים בהיסטוריה של המטבח ובחיבור בין אוכל לאמנות."

(רונית ורד, להתמזג בתוך נצח עם משמש, חמאה וקינמון, מוסף 'הארץ', 5.7.19)