dotes

"[…] אין אדם יכול להימלט מעצמו, מילדותו, מהוריו ומגורל חייו שעיצבו אותו. את האמת הזו ידעתי וקיימתי לרוב, אך היו זמנים שניסיתי לסטות, ללבוש אצטלה לא שלי. או אז נענשתי ונאלצתי לחזור בי מן הסטייה.


'לא תמיד חייבים לפרש לאדם את מעשיו', לא התאפקתי והערתי לידידי שהעיר לי מה שהעיר. 'חשבתי לתומי שסופר חייב להיות מודע לעשייתו.' 'מודעות יתר אינה תמיד ברכה. הזרימה העיוורת העולה מתוך השורות היא העיקר. הכתיבה מחדש, העריכה, הן פעולות של המודע, והן כנראה הכרחיות, אבל אין זאת אומרת שהן מיטיבות תמיד עם היצירה.'


בשנות החמישים והשישים למדו באוניברסיטה גנרלים בחופשה וגנרלים בדימוס, פעילי קיבוצים וקציני צבא שביקשו לרכוש תואר. כולם היו מיומנים בדיבור, ידעו לשאול וידעו להשיב. החינוך שלי, או חוסר החינוך שלי, הכין אותי לשתיקה ולא לדיבור. אני למדתי בזמן המלחמה לחשוד, להיזהר ולהתרחק מבני אדם. ההתרחקות מבני אדם עשתה אותי יצור אילם. כל אימת שנשאלתי היו המילים נאלמות בפי. הייתי מגמגם, פשוטו כמשמעו. גם הרפרטים שלי, אף שהייתי מכין אותם בכתב, היו דיבור ביני לבין עצמי ולא דיבור המכוון לציבור."

(אהרן אפלפלד, עוד היום גדול, ירושלים: הזיכרון והאור, ציורים: מאיר אפלפלד, כתר הוצאה לאור, יד יצחק בן צבי)

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s