yellow

הטקסטים היפים של רות אלמוג בעמוד האחורי של מוסף 'תרבות וספרות', שמצטרפים למחרוזת פרטים של חיים-ספרות-טבע-זכרונות בהקשרים אישיים, חופשיים, מתבדרים ברוח.

"באותו זמן למדנו אני וכמה מחברי מן החוג לתיאטרון הגייה אצל משה הלוי מ"הבימה". השיעורים התקיימו בשבת אחר הצהריים ובתום שיעור אחד ירדתי במדרגות הרחבות המעוגלות אל המדרכה, ושם חיכה לי אהרן. לבשתי חליפה צהובה שתפרה לי התופרת שלי גברת איינהורן, שבעלה היה נגר אמן, שסיפר לי שלמד את מלאכת אמנות העץ בספרד שאליה הגיע אחרי המלחמה. הוא בנה לנו את ארון הספרים שהותקן בדירה הישנה ואשר תוכניתו שורטטה על ידי בנימין תמוז, ידידו של אהרן.

על החליפה הצהובה שלבשתי פעם באחד משיעוריו של הבימאי היי קיילוס בחוג דרמטי בבית תבורי, אמר לי קיילוס: "רק משוגעים כמו ואן גוך אוהבים צהוב". נעלבתי מאוד, ובכל זאת הוספתי לבוא לשיעוריו כי היו מרתקים.

ישבתי עם דוד נכדי אל המחשב ועשיתי איזו שגיאה והמסך נעשה לבן. מאחורינו ישבה אליענה. דוד פנה אליה ואמר: "אמא, תראי מה שאמא שלך עשתה".

(רות אלמוג, רק משוגעים כמו ון גוך אוהבים צהוב, מוסף תרבות וספרות 'הארץ' 29.9.19)

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s