brosh.jpg

הולכים בשביל עמוס בעצי קטלב, מתחת ל'בר בהר'. ברוש אחד מחייך אלי ואני מדקלמת לעצמי "גם למראה נושן יש רגע של הולדת… והירח על כידון הברוש", וחושבת על נילי הקוסמת, המורה לספרות, שהיתה גם המחנכת שלנו בכיתה י"א/4, שחצייה בנות שלומדות ספרות וחצייה השני, בנים שלומדים פיזיקה – איך היא הצליחה לגרום לנו לאהוב כך את אלתרמן ואת ביאליק, אי שם בתחילת שנות ה-80?

<span dir=rtl>3תגובות ל‘’</span>

  1. הכרתי את סמדר בשנה הראשונה שלנו באוניברסיטה. היא תמיד הייתב כזאת – שופעת רעיונות מבריקה אנרגטית נדיבה. להיות תלמיד שלה זה לקבל רשיון לחופש המחשבה. זה נהדר!

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s