הולכים בשביל עמוס בעצי קטלב, מתחת ל'בר בהר'. ברוש אחד מחייך אלי ואני מדקלמת לעצמי "גם למראה נושן יש רגע של הולדת… והירח על כידון הברוש", וחושבת על נילי הקוסמת, המורה לספרות, שהיתה גם המחנכת שלנו בכיתה י"א/4, שחצייה בנות שלומדות ספרות וחצייה השני, בנים שלומדים פיזיקה – איך היא הצליחה לגרום לנו לאהוב כך את אלתרמן ואת ביאליק, אי שם בתחילת שנות ה-80?
mibo690890698.wordpress.com 
איזה תיאור יפה. אני יכולה להריח את הריח.
אהבתיאהבתי
שכחתי שהיה גם שליש של מזרחנים…
אהבתיאהבתי
הכרתי את סמדר בשנה הראשונה שלנו באוניברסיטה. היא תמיד הייתב כזאת – שופעת רעיונות מבריקה אנרגטית נדיבה. להיות תלמיד שלה זה לקבל רשיון לחופש המחשבה. זה נהדר!
אהבתיאהבתי