אחרי שכתבתי על דברים שאפשר לעשות עם עיתון, נזכרתי פתאום בספר הכיפי והפרוע של סמדר תירוש: 101 דברים שאפשר לעשות מנייר עיתון. הפיק ואייר: אחיה, עידו אמין.

---

תמר ואני היכרנו בקייטנה במוזיאון כשהיינו בנות אחת עשרה. אחר כך הלכנו במשך כמה שנים לחוגים של סמדר תירוש והיא המציאה לכבודנו את החוג שנקרא: הרפתקאות באמנות. סמדר לא היתה מדריכה לאמנות או מורה לאמנות (למי שקרא לה 'מורתי', היא קראה 'דרדקי'), היא היתה מבוגרת-ילדה יצירתית, מקורית וסקרנית, שאהבה אמנות, אהבה להפתיע, לחשוב ולשאול שאלות, ואם אפשר, גם לעשות דווקא. היא דיברה בקול רם שאפשר לשמוע למרחקים, היו לה עיניים כחולות ענקיות ושיער שהיה ארוך וקצר לפרקים (אני זוכרת שהיו לה שתי צמות). כשגדלתי ובאתי לבקר באגף הנוער, אהבתי לעבור דרכה ולפטפט על כל מיני נושאים מעניינים. היא מתה פתאום, בגיל 57, בלי אזהרה מראש…

נראה לי שדווקא המורים הלא קונבנציונלים שהיו לי, סמדר תירוש ושיר שבדרון (אצלו למדתי רישום בחוג ב'הלנה רובינשטיין', כששירתתי בקריה), הם המורים שהכי השפיעו עלי.