dots

מה למדת באגף הנוער? "למדנו ציור, פיסול והדפס. הסתובבנו הרבה בגלריות המוזיאון. אני זוכר שרשמנו פסלים אפריקאיים בפחם. הדבר הפנטסטי במוזיאון היה החשיפה לאוסף. זה איפשר להיות קרוב. היינו מסתובבים בגלריות וזה היה מרגש, היתה תחושה שאתה בן-בית".

אתה זוכר את הציורים שציירת? "לא, אבל אני זוכר את החומרים. מאוד אהבתי לעשות חיתוכי עץ ולינוליאום. עשיתי הרבה כאלה. עבדנו בחימר ועשינו פסלים קרמיים. הרבה פעמים עבדנו מתוך דברים שאספנו בשדות, ומשם המשכנו אל הסטודיו. מצאתי גזע עץ, גילפתי וצבעתי אותו, או אסופת אצטרובלים שהבאתי לסדנה והמשכתי לעבוד איתה. החינוך היה מאוד רחב ולא מגמתי. למדנו להכיר חומרים ולגעת בהם. הגישה היתה באוהאוסית ושילבה אמנות ומלאכת יד – מצב הרבה יותר אורגני בעיני. אם יש איזשהו מסר בחינוך לאמנות לילדים, אז אני חושב שצריך פשוט לחשוף אותם. הם לא צריכים להבין כלום, לא צריך להסביר להם כלום. זה כמו לשמוע מוזיקה. אתה שומע הרבה מוזיקה וזה נהיה טבוע בך […] אני זוכר בעיקר את החומרים. לקבל נייר וטוש, צבעי מים או גואש. בכל פעם היה אתגר מול החומר. בכל פעם החומר מבקש התמודדות אחרת […] מבחינתי החומר היה תמיד הטריגר והאלמנט המסקרן. הסקרנות למכשירים היתה תמיד יותר גדולה מאשר הביטוי, נגיד כך. כשמאתגרים אותך עם איזשהו חומר ואתה מתקשה איתו, אתה צריך להבין מהן התכונות של החומר ואיך אתה הולך לעבד אותו".

(גבי קלזמר על הלימודים באגף הנוער, 'פלטפורמה', אגף הנוער, מוזיאון ישראל)

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s