block

"[…] הרגע שנפער בין דיבור לדיבור הוא הרגע שנשאר, הוא הרגע שהשירה מבקשת לתפוש. לא במקרה מלאים שיריו של גורביץ' רגעים בנליים כגון זה — לא כדי לבטא את המציאות היומיומית, אלא כדי למחוק אותה ולחדור דרכה אל העולם האחר של הלשון — ושל השתיקה שהלשון מאפשרת."

(שמעון זנדבנק על השירה של זלי גורביץ, להתחיל במלים ולמצוא בהן את העולם, מוסף תרבות וספרות 'הארץ', 7.2.20)

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s