vi.jpg

"[…] חדר השינה של הילדים היה בקומה העליונה של הבית, ושם נעשתה וירג'יניה בגיל צעיר מאוד מספרת המעשיות של המשפחה. כאשר כבו כל האורות, להוציא את אורה של אש הפחמים הגוועת, היתה פותחת בסיפוריה. אחד מהם עניינו היה משפחת דילקה, שהתגוררה בסמוך, והוא נמשך מלילה אחד למשנהו. תחילתו היתה תמיד בדבריה של ונסה המפללת ברתת גדול להשראה: "קלמנטה, מותק…", ואז היתה וירג'יניה, שנעשתה קלמנטה, פותחת: זהב היה מתגלה מתחת לרצפת חדר הילדים, ודי היה באוצר זה כדי לקנות מנות ענקיות של קודלי־חזיר וביצים – המזון החביב מכול על צעירי הייד פארק גייט 22, וכן הלאה וכן הלאה. הפנטזיה היתה מתעצמת, גדלה ומתערפלת, עד שנרדמה קלמנטה, וציבור שומעיה נאלץ להמתין ללילה הבא לשם המשך ההרפתקה.

במסגרת כזו של קרבה נוחה ללב נטלו הכול חלק לא רק בסיפורים, אלא גם במחלות. באביב של שנת 1888 חלו הילדים בשעלת. כולם היו חולים מאוד, איבדו הרבה ממשקלם, ונשלחו לעיר באת לשם החלמה. במהרה שבו כולם לאיתנם – כולם מלבד וירג'יניה. כאשר חזרו, לא היתה עוד עגלגלה וורדרדה כמקודם; הוטבע בה – ברכות יתרה, אבל במוחש – חותם האלגנטיות הדקה, המעודנת, המזוותת, שעתידה להישמר לה כל ימי חייה. יתר־על־כן: בגיל שש שנים נעשתה אדם אחר, מהורהרת יותר ונוטה לעיון ולמחשבה."

(קוונטין בל, וירג'יניה וולף, ביוגרפיה, מאנגלית: לאה דובב, הוצאת שוקן, 1972)

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s