כשדיברתי הבוקר עם אחותי, נזכרתי בספריה של משרד החוץ. לפני שנים, כשהמשרד עוד היה ברוממה וההורים שלי עבדו בו, היינו הולכים לפעמים לבקר בספריה. ספריה קטנה ושימושית, ללא שאר רוח, עם הרבה ספרים וחוברות על מדינות בעולם. הספרים היו מסודרים על מדפים במתקן חשמלי של כונניות זזות. כונניות דו צדדיות, אפורות וכבדות ממתכת, שנעו על גבי מסילה בהפעלת כפתור. מי שחיפש ספר, נאלץ לעמוד בין הכונניות. אהבתי ללחוץ על הכפתור, להזיז את הכונניות ולדמיין, מתוך חשש מענג, איך זה יכול להיות להימחץ ביניהן.