"[…] אבל זה אותו זך עצמו שכתב: "תמיד קיימים חובות ותפקידים שאתה נקרא וחש למלא, מהם שאחרים הטילו עליך, מהם שאתה מטיל על עצמך, ברצון או שלא ברצון. והנה דווקא החובה כלפי היופי, ואני מדבר על החובה כלפי היופי להבדיל מן הזכות ליופי שהיא מעין סיסמת בחירות, דווקא אותה אתה נכון תמיד לדחות — עד שירחיב, עד שירגיע, עד שלא יהיו הכרחים דוחקים יותר, עד שיימצא הזמן. אבל כאן, כמובן הטעות. דווקא לזה לא יימצא הזמן. דווקא זה לא ישתהה ולא יחזור. דווקא כאן כל שאבד אבד".

(נסים קלדרון על נתן זך, תרבות וספרות 'הארץ', 9.11.20)