למרות שזה כל כך ברור מאליו, רק עכשיו, אחרי שנים, אני מתחילה להבין ואולי גם לאט לאט לקבל, את המחזוריות הזו של החיים. ככה הכל בנוי. מעגלים קטנים וגדולים, מסיימים לעשות משהו ומיד מתחילים מחדש, מסיימים ומתחילים מחדש (יום, שנה, שטיפת כלים). לא נעים קדימה, נעים במעגלים. אולי אם הייתי דתייה, הייתי מבינה את זה בשלב מוקדם יותר, אבל גם מאוחר זה משהו.

<span dir=rtl>3תגובות ל‘’</span>

  1. אני חושבת שזה מעגלים על גבי מעגלים, אחד בתוך השני ועל השני, הכל בו זמנית.
    כמו שיהודה עמיחי כתב :
    אדם בחייו אין לו זמן שיהיה לו
    זמן לכל.
    ואין לו עת שתהיה לו עת
    לכל חפץ. קהלת לא צדק כשאמר כך.

    אדם צריך לשנוא ולאהוב בבת אחת,
    באותן עיניים לבכות ובאותן עיניים לצחוק
    באותן ידיים לזרוק אבנים
    ובאותן ידיים לאסוף אותן,
    לעשות אהבה במלחמה ומלחמה באהבה.

    וזה לא כל השיר.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s