suitcase

(טקסטים קצרים שכתבתי לפני 31 שנה, בפרויקט הגמר שלי, המסע לאירופה, ואני רוצה לשמור כאן):

אולי היום, אולי מחר, אני אשב בנמל חיפה ואחכה לאנייה שלי. כבר הרבה ימים אני מכינה ערב ערב, תיק קטן, לקראת הנסיעה הגדולה לאירופה. בסוף, אני תמיד נרדמת עם ספר בברלין או בפריס, ובבוקר שוכחת לנסוע…


כבר שנים שאני בורחת מאירופה, באישון לילה, פרטיזנים אמיצים מעבירים אותי מיד ליד, מסיעים אותי בעגלה מלאת חציר לגבול, מעלים אותי על אניית מעפילים. כל כך קשה לברוח מאירופה… ועכשיו אני רוצה לחזור.


המסע שלי לאירופה הוא לא מסע חד פעמי של מזוודה חומה קטנה וכרטיס לאנייה, אלא מסע שוטטות ארוך (בספריות ציבוריות עם כרטיס קורא ודפים מקופלים בפינות), עם כל המשוטטים הגדולים של אירופה, שבולעים רחובות ואנשים, ונשחקים על בתי האבן כמו נייר זכוכית, אלה שהאופציה של הגשר תמיד קורצת להם… אבל הם עוברים אותו וממשיכים לרחוב הבא


זה היה בשעת בין-ערביים, בין שתי מלחמות עולם, כשישבתי בבית הקפה הקטן והצפוף בברלין וחשבתי איך בדיוק עכשיו בירושלים נכנסת השבת ושומעים את הצפירה הזאת במאה שערים, ותומס מאן לחש לאלזה לסקר-שילר משהו באוזן והיא ככה צחקקה ולברכט נפל המזלג וקירכנר שפך משהו לחולצה של גיתה וגיתה צרח עליו וניטשה התחיל לבכות… ועכשיו, חשבתי, עכשיו מתחיל הסרט בערבית

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s