בכל בוקר, כשאני מברישה את האין שערות שיש לי במברשת הקטנה, שמעסה את הראש ומזרימה את הדם ואת המחשבות, אני נזכרת באימא שלי, שהייתה עוצמת עיניים בעונג כשסירקה את שערה הקצר (ובכל פעם מחדש, אני נזכרת בפעם ההיא בבית החולים, כשהמברשת שלה נעלמה, ואחותי ואני חיפשנו אותה בקדחתנות, כאחוזות תזזית, הפכנו ורוקנו שוב ושוב את כל התיקים ואת ארונית המתכת הקטנה שלצד המיטה, עד שמצאנו אותה כעבור כמה שעות, בדרך פלא, מונחת במגירה של הארונית).

<span dir=rtl>תגובה אחת ל“”</span>

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s