"[…] פגשתי לא מזמן סטודנטית לכתיבה, ערבייה. היא כתבה לראשונה סיפור בעברית. בחורה מוצלחת, עם כישרון אדיר, כותבת יפה מאוד. אני נפגשת איתה מדי פעם. כמובן שאני לא יכולה להיות חברה שלה כי אני גדולה ממנה באיזה 30 שנה. יש לי עוד חברה צעירה שגם אני לא יכולה להיות חברה שלה בגלל הפער של ה-30 שנה, אבל אני חברה שלה באמת. לא חשוב. אז נפגשתי איתה והיא שאלה אותי איך לכתוב. המציאות קשה, החיים קשים, פוליטיקה, שאלות קשות, מה אני צריכה לעשות כדי להצליח לכתוב בתוך כל הרעש הזה ברקע. אמרתי לה את הדבר שאני אומרת לעצמי, תתנהגי כאילו הכל רגיל. זו הדרך היחידה להצליח לכתוב. להתנהג כאילו הכל רגיל."

(אורלי קסטל-בלום בראיון לאלעד בר-נוי, ידיעות אחרונות 28.10.22)