מורידה בגדי קיץ, מעלה בגדי חורף (מעשה של אופטימיות).

"[…] איזו משלחת זו?

דניאל: משלחת סיוע לבורחים מאוקראינה.

יונתן: אז אני אגיד שזו משלחת עצמאית שלנו, של האחים קישינובסקי.

דניאל: אני אספר רגע איך נולדה המשלחת.

יונתן: לפני שתספר, אני אגיד שבמקור התוכנית היתה לטוס לקישינב, כי אנחנו קישינובסקי. אבל לא מצאתי טיסות, אז הגענו לקרקוב.

דניאל: יונתן כתב לי הודעה — "אתה רוצה להצטרף למשלחת סיוע לאוקראינה?" הייתי בדיוק לפני פגישה, אז כתבתי לו קודם כל כן, מאוד, ושאדבר איתו אחרי. ואז אני מתקשר אליו ושואל אותו על המשלחת: מי מארגן אותה? הוא אומר "אני". אה, וואו. ומי במשלחת? "אתה".

יונתן: ואז, ברגע שמרים שמעה על זה, היא אמרה, אין מצב שאני לא באה. […]

(האחים קישינובסקי נוסעים לאוקראינה)

(שיבטה טויו, הבוקר בא תמיד, מיפנית: איתן בולוקן, הוצאת לוקוס)

טיול בוקר בעמק הצבאים. מזמן לא ביקרנו שם. שלוליות גדולות בעקבות השלג, שכבה דקה של כפור מכסה את הצמחים, והמון צבאים, צביות ועופרים רכים, שנולדו זה עתה – רובצים, מנשנשים גבעול, מקפצים לכל עבר.

[Cáit McEniff]

שוטטות בוקר באינסטגרם. חדוות יצירה גלובלית, חובקת כל.

אתמול, על גג מלון שלא היכרתי (שצץ לו בין רחובות קטנים ובניינים ישנים), תצפית נהדרת על רחוב יפו ומגרש הרוסים, משחקי אימפרוביזציה מהנים ותרגילים מתסכלים בניהול זמן. לקינוח, סיור לבניין החדש והאוטופי של בצלאל, שקורם לו עור, בטון וגידים מאחורי הכנסייה הרוסית (ואפשר לראות דרכו את הר הצופים).

שוב ראיתי את 'פטרסון' של ג'ים ג'רמוש. התמימות שבו, מעוררת בי אופטימיות (אף פעם לא הצלחתי לראות אותו בשלמותו, מההתחלה עד הסוף, בכל פעם אני מפספסת משהו באמצע).

סוּפֶּרְקַאלְיפְרַגֶּ'לְיסְטְיקְאֶקְסְפִּיאַלִידּוֹשְס!

זהו.

(בערב יום הזיכרון לשואה, הקשבתי לסיפור של אמא של דרור ב'זיכרון בסלון' בזום. אחר כך ראינו בטלוויזיה את 'אלו שנשארו'. סרט הונגרי על מערכת יחסים עדינה שמתפתחת בין גבר לנערה, שנותרו לבדם לאחר השואה. סרט קטן ונפלא עם שחקנים נהדרים).