אתמול, על גג מלון שלא היכרתי (שצץ לו בין רחובות קטנים ובניינים ישנים), תצפית נהדרת על רחוב יפו ומגרש הרוסים, משחקי אימפרוביזציה מהנים ותרגילים מתסכלים בניהול זמן. לקינוח, סיור לבניין החדש והאוטופי של בצלאל, שקורם לו עור, בטון וגידים מאחורי הכנסייה הרוסית (ואפשר לראות דרכו את הר הצופים).
שוב ראיתי את 'פטרסון' של ג'ים ג'רמוש. התמימות שבו, מעוררת בי אופטימיות (אף פעם לא הצלחתי לראות אותו בשלמותו, מההתחלה עד הסוף, בכל פעם אני מפספסת משהו באמצע).
סוּפֶּרְקַאלְיפְרַגֶּ'לְיסְטְיקְאֶקְסְפִּיאַלִידּוֹשְס!
זהו.
(בערב יום הזיכרון לשואה, הקשבתי לסיפור של אמא של דרור ב'זיכרון בסלון' בזום. אחר כך ראינו בטלוויזיה את 'אלו שנשארו'. סרט הונגרי על מערכת יחסים עדינה שמתפתחת בין גבר לנערה, שנותרו לבדם לאחר השואה. סרט קטן ונפלא עם שחקנים נהדרים).
[תצלום שלו]
התחלה חדשה.
(חוזרות ללקסיקון: דמוקרטיה, תקווה, אמת וצדק).
שנה חדשה, חיסון, בריוש עם ריבת תות.
(הדרך כבית. ההרצאה של כרמל על ה'קמינו דה סנטיאגו', עוררה מחדש תשוקות משכבר).
(התחלת השנה האקדמית ואני, נעות זו לקראת זו במהירות אדירה… ההתנגשות קרובה).
שנה טובה. בלי לחץ…
