"[…] איזו משלחת זו?

דניאל: משלחת סיוע לבורחים מאוקראינה.

יונתן: אז אני אגיד שזו משלחת עצמאית שלנו, של האחים קישינובסקי.

דניאל: אני אספר רגע איך נולדה המשלחת.

יונתן: לפני שתספר, אני אגיד שבמקור התוכנית היתה לטוס לקישינב, כי אנחנו קישינובסקי. אבל לא מצאתי טיסות, אז הגענו לקרקוב.

דניאל: יונתן כתב לי הודעה — "אתה רוצה להצטרף למשלחת סיוע לאוקראינה?" הייתי בדיוק לפני פגישה, אז כתבתי לו קודם כל כן, מאוד, ושאדבר איתו אחרי. ואז אני מתקשר אליו ושואל אותו על המשלחת: מי מארגן אותה? הוא אומר "אני". אה, וואו. ומי במשלחת? "אתה".

יונתן: ואז, ברגע שמרים שמעה על זה, היא אמרה, אין מצב שאני לא באה. […]

(האחים קישינובסקי נוסעים לאוקראינה)

אתמול, על גג מלון שלא היכרתי (שצץ לו בין רחובות קטנים ובניינים ישנים), תצפית נהדרת על רחוב יפו ומגרש הרוסים, משחקי אימפרוביזציה מהנים ותרגילים מתסכלים בניהול זמן. לקינוח, סיור לבניין החדש והאוטופי של בצלאל, שקורם לו עור, בטון וגידים מאחורי הכנסייה הרוסית (ואפשר לראות דרכו את הר הצופים).

(בערב יום הזיכרון לשואה, הקשבתי לסיפור של אמא של דרור ב'זיכרון בסלון' בזום. אחר כך ראינו בטלוויזיה את 'אלו שנשארו'. סרט הונגרי על מערכת יחסים עדינה שמתפתחת בין גבר לנערה, שנותרו לבדם לאחר השואה. סרט קטן ונפלא עם שחקנים נהדרים).