אתמול חזרנו מבולוניה. בריחה קצרה מהמציאות.

הדפסנו!

Wolf Erlbruch.

כשמאיירת, נחבטת שוב ושוב אל גבולות אי יכולתי (נוכחת הלכה למעשה בקוצר ידי).

בזמן שאני מאיירת, אני מקשיבה לשיחות על ספרות ועל סופרים. כך כל איור מקבל שיכבה שקופה (שרק אני רואה), של השיחה שהקשבתי לה.

סדנת ריזו בדוג'ו.

בחצות, אחרי שסיימתי לראות את הסרט היפה על דוד פולונסקי, חזרתי לראות את הסיום של 'שלום' (הסידרה התיעודית ששימחה אותי), על שלום חנוך. שני יוצרים מוכשרים כל-כך, שעושים את מה שהם אוהבים, בכזו חדווה.

לאייר לעיתון זה פשוט. שולחים לי טקסט, אני קוראת, מהרהרת, מאיירת, ולמחרת האיור מופיע בעיתון. אבל לאייר ספרים לוקח לי שנים… שלא לדבר על הספרים שאני רוצה לכתוב ולאייר (כולם כבר כתובים ומצוירים לי בראש, אבל אני לא מעיזה להוציא אותם אל הפועל).

עובדת במיטה. מציירת באייפד ומקשיבה לשיחות על ספרות (עם כרית חמה מתחת לשמיכה).

כשאני מתחייבת לאייר ספר, אני מפקידה את החיים שלי במלתחה (תמורת פתקית עם מספר), ומקבלת אותם בחזרה רק כשאני מסיימת.