זה היה בכיתה ג' או ד', בשיעור 'הבנת הנקרא', קראנו שני קטעים קצרים, האחד היה על חסידות שמקננות על גגות בתים באירופה, והשני, על ילד שחוזר הביתה מבית הספר, מתבונן בדרך וחושב לעצמו מחשבות (יש לי עדיין בראש את האיור, נדמה לי שהיו לו משקפיים). הטקסט או המורה דיברו על 'עולמו הפנימי' של הילד וזו היתה הפעם הראשונה, נדמה לי, שחדר לתודעתי הרעיון, שיש דבר כזה, עולם פנימי, לעומת העולם שבחוץ (ואז נכנסתי פנימה, ולא יצאתי יותר).

לאייר לעיתון זה פשוט. שולחים לי טקסט, אני קוראת, מהרהרת, מאיירת, ולמחרת האיור מופיע בעיתון. אבל לאייר ספרים לוקח לי שנים… שלא לדבר על הספרים שאני רוצה לכתוב ולאייר (כולם כבר כתובים ומצוירים לי בראש, אבל אני לא מעיזה להוציא אותם אל הפועל).