קטגוריה: בלוג
ישראבלוג נעלם
הבלוג הפך להיות הזיכרון האלטרנטיבי (הסלקטיבי) שלי.
[Martin Parr, The Perry Family, 2012, The National Portrait Gallery]
(אתמול חזרנו מלונדון, הגדול ואני. בועה של זמן אחר, מקום אחר).
11 שנים לבלוג.
השנה חגגנו את ליל הסדר אצלנו, בפעם הראשונה. הוא העביר את שולחן הפינג פונג לסלון, בחרנו בד יפה, תפרנו מפה ענקית אצל תופרת, קניתי פרחים, ניקינו, בישלנו ואירחנו אורחים. ממש כמו משפחה אמיתית.
כמו בבלוג, כך גם בשמיכה שאני סורגת – העבודה המקוטעת בחלקים, בצעדים קטנים, מתאימה לי: ריבוע אחד, ואחריו עוד אחד. כל ריבוע אחר, כל ריבוע לעצמו, בלי תכנון או מחשבה קדימה. בסוף ייצא משהו.
(מצד אחד מסתירה, מצד שני חושפת, כמו בנשף המסכות ב'עיניים עצומות לרווחה').
[Saul Steinberg, Photo by Irving Penn]
.The only way to be free is invisibility
(לפעמים לא נעים לי שמסביב מתרחשים דברים איומים שאני לא מתייחסת אליהם, לא מזכירה במילה. אבל זה מרחב ההיעלמות הפרטי שלי, החדר הסודי מאחורי ארון הספרים, אליו אני יכולה לברוח ממה שקורה בחוץ. מובלעת פנטסטית של טוב ונעים, עד כמה שאפשר).
