zuf

[תצלומים שלו]

לפני חודש בערך, ביום חם במיוחד, ביקרנו בפעם הראשונה בתחנה לחקר ציפורי ירושלים שליד גן הוורדים וקנינו מתקן להאכלת צופיות. הוא מילא את המתקן במי סוכר ותלה אותו על קונסטרוקציה יפה שבנה מענפים. מאז הן באות, אחת אחת ובאין רואה, או בקבוצות קטנות ורועשות, לפטפט, לרכל, או סתם ללגום משהו בבר השכונתי החדש. מדי פעם מגיע גם איזה בחור, יונק דבש גברתן, לעשות פוזות. הגינה נראית כמו ג'ונגל בזעיר אנפין. הוא מאוהב. עומד כל היום ליד החלון ומחכה להן, עוקב אחריהן ומצלם אותן. כשקנינו את המקינטה הייתי צריכה להתחרות איתה על תשומת ליבו. עכשיו אני כבר במקום השלישי: צופיות, מקינטה ואני.


התברר שהגינה הקטנטנה שלנו היא מרכז שוקק חיים לציפורים בכלל… הוא יודע לזהות אותן לפי צליל קולן או לפי מראן ומונה אותן באוזניי: צופית, עורב אפור, ירגזי, שחרור, דררה, בולבול, שלדג, דרור, ירקון, סיס (באוויר), צוצלת, יונים (ואולי גם עורבני וסבכי שחור כיפה).

ale.jpg

"בין פקקי התנועה של רחוב עמק רפאים להמולת הבנייה שמול תיאטרון ירושלים, מעל בית הנסן, מאחורי מגרש חנייה גדול ומפוצץ ממכוניות (יבנו שם בקרוב קונסרבטוריון) מסתתרת הכניסה לגן עדן.

כרגע, בשעת אחר הצהריים, הגיעו הנה כמה עשרות אנשים להקשיב לליאורה, שמקריאה סיפורים של או הנרי ושל סומרסט מוהם שהיא תירגמה להנאתה. הם יושבים מתחת לסככת עץ טבעי שרצפתה מכוסה במחצלת, מבעד לקירות השקופים נראים עצי אורן ענקיים מתנועעים ברוח, הם מתכבדים בעגבניות שרי שגדלו כאן בארגזי עץ, שותים תה מצמחים שגדלו כאן עם מרקחת מפירות וצמחי תבלין שגדלו כאן, ומאפשרים לחתול לבדוק על ברכי מי הוא מעדיף לשבת. בשבת בבוקר תהיה כאן הרצאה של הדס עפרת, אחר כך של אריאל הירשפלד, כל שבת מישהו מתושבי השכונה, שלא חסרים בה תושבים אנשי שם. הכל חינם. […] זה מתרחש בגינת מוזיאון הטבע, בת טיפוחיו של אמנון הרציג וקבוצת מתנדבים שהצטרפו אליו."

(חמוטל בר יוסף, אחת מירושלים, מוסף תרבות וספרות 'הארץ', 11.11.19)

smallflowers.jpg

זה זמן הפרחים הקטנים, המופנמים. ורודים, לבנים, סגולים, צהובים. הלוטם השעיר, שאני אוהבת, עם הורוד המקומט שלו. הקידה השעירה, הצהובה, עם הריח המתוק (בכל שנה, משננת שמות מחדש).